- סִבְבָא
- סִבְבָאm. (preced.; cmp. שֵׁיבָבָא) neighbor, borderer.Pl. סִבְבַיָּא. Targ. Is. 7:20 בס׳ ובמגריא בעבריוכ׳ (ed. Lag. בסיבכיא במגריא) read: בס׳ בעבריוכ׳ (במגריא being a gloss to our w.) among the borderers on the sides of
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
